שיחה או דיבייט

הן בהרצאותיי והן במסגרת תפקידים שונים שאותם אני ממלא, אני נחשף לדיונים נוקבים ביחס לנושאים כאלה ואחרים.
יובהר מיד – מותר לנו לנהל שיחות נוקבות ביחס לנושאים שאנו לא מסכימים עליהם. במידה מסוימת, שיחות הן כל מה שיש לנו. שיחות הן הדרך שלנו לשתף פעולה, גם כאשר מוטלים לפתחנו נושאים שנויים במחלוקת. לכן, אינני נרתע משיחות גם כשאני יודע שהן צפויות להיות נוקבות.

וכאן מגיעה תובנה חשובה – שיחות, גם על נושאים שנויים במחלוקת, הן לא דיבייט (מעמת, על פי האקדמיה ללשון העברית). בדיבייט, בשונה משיחה, אם יתברר שאינני צודק – הפסדתי במשחק. כלומר בדיבייט, שלא כמו בשיחה, אנחנו מחויבים לא לשנות את דעתנו כדי לא להפסיד. מדוע שנרצה להיות מחויבים לדבוק בטעות?

בקיצור, הבה ננהל יותר שיחות פרודוקטיביות ופחות דיבייטים מיליטנטיים. לעתים אנחנו לא רוצים להתעמת. אנו רק רוצים לשוחח.